המסע שלי
המסע שלי: אלזה הנזל – פונדקאית שעברה את מסלול הפונדקאות פעמיים
המסע שלי: אלזה הנזל – פונדקאית שעברה את מסלול הפונדקאות פעמיים
בעונת חג המולד הזו רצינו לעשות משהו קצת שונה ולשתף סיפור יפה של פונדקאות בגיליון החורף של "במרכז הבמה".
רוני שוורץ-דגני, סמנכ"ל השיווק ומייסד שותף של Expecting, ישב לשיחה אינטימית עם אלזה הנזל, שעברה עד כה שני מסעות פונדקאות.
אלזה, זה תענוג גדול לשוחח איתך על מסע הפונדקאות שלך. איך התחלת לחשוב על להיות פונדקאית?
חשבתי על להיות פונדקאית כבר בשנת 2014. בני היה פעוט ולא יכולתי לדמיין את חיי בלעדיו. רציתי גם להיות בהריון שוב, וכך הכל התחיל. הייתי צעירה, אבל זה היה משהו שתמיד רציתי לעשות, ועשיית דברים ייחודיים מתאימה מאוד לאישיות שלי.
בשנת 2014, כשהתחלתי את תהליך הפונדקאות, גיליתי שיש לי הפטיטיס C במהלך הבדיקות. לא היה לי מושג שיש לי את זה, כך שבעצם הייתה זו ברכה לגלות זאת ולהציל את חיי. אני מאומצת מאלבניה מגיל שנתיים וחצי, ושהיתי בבית יתומים, וזה ככל הנראה המקום שבו נדבקתי בנגיף. עברתי את הטיפול והתגברתי עליו במהירות.
בשנת 2017 החלטתי לנסות שוב את תהליך הפונדקאות. באותה תקופה לא הייתי בטוחה אם אני עדיין מתאימה, אבל רציתי לבדוק אם אני עומדת בתנאים הנדרשים. גיליתי שכן, ולא חשבתי פעמיים לפני שהחלטתי לעשות זאת שוב. אני מאוד פתוחה לגבי מה שעברתי, כיצד נדבקתי בהפטיטיס ומה הייתי צריכה לעשות כדי לטפל בזה. למזלי, ההורים המיועדים שלי מעולם לא דאגו מזה.
מה היה התהליך שעברת כשבחרת להתחיל את המסע שלך?
פניתי לסוכנות מקומית שמצאתי דרך גוגל. הייתי צריכה להגיש בקשה ולאחר מכן לקבל אישור מהרופא שלי לשאת הריון. לאחר שהשלב הזה הושלם, עברתי בדיקות רקע, הערכות פסיכולוגיות ולאחר מכן בדיקות רפואיות במרפאת הפוריות. אנשים מהסוכנות ליוו אותי לאורך כל הדרך.
אילו טיפים היית נותנת להורים מיועדים שמתחילים לחפש פונדקאית?
כאשר הורים מיועדים מתחילים את החיפוש שלהם, אני ממליצה להם להבין מה הם מחפשים בפונדקאית ומהן הציפיות שלהם. עבור ההורים המיועדים שלי, אחד הדברים החשובים ביותר היה תמיכה. מכיוון שהם ידעו שהם נמצאים רחוק מאוד, הם רצו לוודא שיש לי את התמיכה הנדרשת, כי הם לא היו יכולים להיות כאן פיזית. בנוסף, הם רצו שאני אביע את הציפיות שלי ושיהיה לי קול משלי בתהליך.
בואי נחזור לרגע למסע הראשון שלך. איך הוא עבר? מה ההבדלים בין המסע הראשון לשני?
המסע הראשון והשני שלי היו כל כך שונים. לגמרי שונים. המסע הראשון היה עבור זוג בארה"ב והשני עבור זוג בינלאומי. המסע הראשון היה קשה. ההריון היה ההריון הקשה ביותר שהיה לי. זו הייתה הפעם הראשונה עבור שנינו לעבור תהליך פונדקאות, וגם ההורים המיועדים לא ידעו למה לצפות. במהלך הפונדקאות הראשונה הייתה הרבה חרדה משני הצדדים. הייתי חולה מאוד לאורך כל ההריון, ואני מדברת על כך עד הלידה. זה היה מאוד מתיש וקשה נפשית לפעמים.
ההורים המיועדים ואני הפכנו לחברים. לא ציפיתי שזה יקרה מפונדקאות, ואני יודעת שזה לא המקרה עבור כולם. במהלך ההריון נפגשנו בערך כל חודשיים. הם היו מגיעים למינסוטה ואני הייתי נוסעת לפגוש אותם גם כן. היה לנו כל כך כיף! פגשתי את החברים שלהם, המשפחות שלהם וראיתי איך הם חיים. עד היום אנחנו עדיין חברים ואני מודה על החברות שלהם.
המסע הראשון הסתיים בניתוח קיסרי ראשון עבורי. באותו זמן זה היה קשה מאוד עבורי, ונשבעתי שלעולם לא אעשה פונדקאות שוב. אבל ברגע שראיתי אותם עם התינוק שלהם וידעתי שעזרתי להם בכך, זה היה תחושה מדהימה שאני לא יכולה להסביר.
עכשיו, לגבי המסע השני, זה היה זוג בינלאומי, כפי שציינתי. בחרתי לא לשאת עבור ההורים הראשונים שלי כי הם לא היו מוכנים באותו הזמן, ואני החלטתי לאחר מחשבה שאני מוכנה לעשות מסע נוסף. למעשה הייתי בהתאמה עם זוג נוסף ויצאתי מההתאמה הזו כי הפעם ידעתי מהן הציפיות שלי והבנתי שההתאמה הזו לא מתאימה לי.
פגשתי את ההורים המיועדים שלי וידעתי מיד שהם המתאימים. התפללתי להתאמה הזו. היה מדהים איך התחברנו מיד. הזוג היה בינלאומי, וזה היה בתקופת הקורונה. קיווינו להיפגש במהלך ההריון והם כבר הזמינו כרטיסים, אבל לא יכלו להגיע.
השתמשנו ב-Whatsapp, היינו עושים שיחות וידאו, מדברים ושולחים הודעות כל הזמן. הפכנו לחברים גם כן, ושוב, לא ציפיתי שזה יקרה. לעיתים המסע הרגיש בודד, כי במסע הראשון פגשתי את ההורים המיועדים כל חודשיים, ואילו במסע הזה לא יכולתי לראות אותם עד שהגיע הזמן ללידה.
ההריון היה הטוב ביותר שהיה לי - זה היה ההריון הרביעי שלי והטוב ביותר. הרגשתי כל כך טוב. הייתי מאוד פעילה במהלך ההריון הזה ופשוט אהבתי את זה. זה היה מדהים, עד שבשבוע ה-29 גיליתי שיש לי סוכרת הריונית. זה היה משהו חדש לגמרי עבורי. ההורים המיועדים שלי היו נפלאים לאורך כל הדרך. היו כמה שבועות מלאים בדמעות, הורמונים וחרדות. הם התמודדו עם זה בצורה מדהימה וידעו להיות שם בשבילי. כאן נכנסת התמיכה. למזלי, קיבלתי את כל התמיכה שהייתי צריכה מבעלי ומהמשפחה שלי. עברנו את זה והצלחתי לשלוט בסוכרת בעזרת דיאטה.
ההורים המיועדים שלי קיבלו אישור להגיע והם הגיעו בסוף אוגוסט. הניתוח הקיסרי שלי היה מתוכנן ל-2 בספטמבר. הייתי מאוד נחושה לא לעבור ניתוח קיסרי. ההורים שהו אצלנו בבית שבוע לפני הלידה וזה היה כל כך כיף! זה היה נראה מטורף כי מעולם לא נפגשנו לפני כן, אבל אני כל כך שמחה שעשינו זאת כך. היה לנו כל כך כיף! הם הלכו לפסטיבל המדינה, פגשו הרבה חברים ובני משפחה וכולם אהבו אותם!
בסופו של דבר הייתה לי לידה רגילה לאחר ניתוח קיסרי (VBAC), ואין לי מילים לתאר את זה. האמנתי בלידה שרציתי, והייתה לי את התמיכה שהייתי צריכה והצלחתי. ההורים המיועדים נשארו במינסוטה 6 שבועות אחרי הלידה, וגם זה היה כיף גדול. בילינו הרבה זמן יחד, אבל זה הפך את הפרידה לקשה יותר. עד היום אנחנו שומרים על קשר, וזכינו במשפחה חדשה מעבר לים.
מה היו הרגעים הכי טובים עבורך?
הרגע הכי טוב היה הלידה. האהבה שהייתה בחדר באותו בוקר הייתה פשוט יפהפייה. בתי ואני הכנו סרטון חשיפת מין עבור המשפחות שלהם, אותו הם שיתפו ולאחר מכן הם גם צילמו את התגובות של המשפחות ושלחו לי בחזרה. זה היה כל כך כיף לראות!
עוד רגעים נהדרים היו בזמן שהם שהו 6 שבועות במינסוטה. הם הלכו למשחק של הוויקינגס, יצאו לשופינג, מטע תפוחים, שדה דלעת. אני גם שמרתי על התינוק בזמן שהם היו במשחק של הוויקינגס. יצאנו לארוחת ערב, המשפחה של בעלי ערכה עבורם ברביקיו אמריקאי, הם פגשו הרבה מחבריי והרשימה אינסופית. הדברים שהם עשו היו אינסופיים. גם היינו מבלים יחד במקום שבו הם שהו, מזמינים אוכל ופשוט צופים יחד בסרטים ומדברים.
הפרידה מהם הייתה קשה. רכשתי חברים/משפחה הכי טובים. באופן אנוכי רציתי פשוט להשאיר אותם כאן. למדתי כל כך הרבה עליהם, על איך הם חיים ועל המשפחות שלהם. בעלי ואני מתכננים לבקר אותם באביב הקרוב ואנחנו לא יכולים לחכות!
בטח עברת כמה אתגרים בדרך. תוכלי לספר לנו איך התמודדת, מה עזר לך להתגבר עליהם ומה היית ממליצה לנשים אחרות לעשות במצבים דומים?
בהחלט היו כמה אתגרים לאורך הדרך, כמו אי היכולת להיפגש בגלל הקורונה. אני מודה על הטכנולוגיה. זה היה קשה לכולנו, ואני יודעת שזה היה קשה גם להם. הם רצו להיות כאן באופן אישי, לראות אותי במהלך ההריון ולהיות חלק מהתהליך, וגם בזמן הרגעים הקשים הם רצו להיות כאן כדי לתמוך בי ולתת לי את התמיכה שהייתי צריכה. זה היה מצב מאוד מוזר – אני בצד השני של העולם נושאת את התינוק שלהם, והם אפילו לא פגשו אותי אישית. התמודדתי עם זה על ידי הישענות על מערכת התמיכה שלי. כמובן, ההורים המיועדים ואני דיברנו על כך והבענו את הרגשות שלנו לאורך כל הדרך.
אתגר נוסף היה הסוכרת. הייתה לי תמיכה שעזרה לי לעבור את זה, לשמחתי, אבל היו פעמים שזה היה קשה. בסופו של דבר, האתגרים לא נראים כל כך גדולים, אבל באותם רגעים הם היו קשים מאוד. המפתח עבורי היה שההורים המיועדים שמרו על רוגע, וזה עזר לי לשמור על רוגע גם כן. הם סמכו על כך שאני עושה הכל כמו שצריך ושאני לוקחת את טובת התינוק שלהם ללב.
במהלך הפונדקאות בהחלט יהיו זמנים מאתגרים. חשוב לדבר על איך את מרגישה ולוודא שיש לך תמיכה ומישהו לשוחח איתו. אם לא, פני לאיש מקצוע.
האתגר האחרון שהתמודדתי איתו היה לאחר הלידה. כשההורים עזבו, זה היה קשה. בכיתי ימים שלמים כשהם עזבו. עברתי תקופה של דיכאון לאחר לידה (PPD), עם כל ההורמונים והעצב. לא היו לי בעיות עם דיכאון לאחר לידה בהריון הקודמים שלי. למה זה היה כל כך שונה הפעם? כל המסע היה שונה, ולא התגעגעתי לתינוק בכלל. לא הייתה לי בעיה שם. התגעגעתי לחברים שלי, למסע שעברנו יחד. נדמה שבסוף, לא אמורים להיות אתגרים כי ההריון הסתיים וסיימתי את כל מה שהייתי צריכה.
איך התמודדתי עם זה? הייתי סלחנית כלפי עצמי. ידעתי מה עברתי. דיברתי עם בעלי ועם המשפחה שלי המון. תכננתי לתת לעצמי שבוע או שבועיים, ואם עדיין הייתי מרגישה עצובה ומדוכאת, הייתי פונה לרופא שלי. אבל ידעתי שברגע שהם יחזרו הביתה ונתחיל לתקשר כמו שהיינו רגילים, זה יהיה יותר טוב, וברגע שאחזור לעבודה אחזור לשגרה. זה באמת עבר, והיום אני מרגישה הרבה יותר טוב, אבל חשוב לדעת שהרגשות שלך במהלך פונדקאות חשובים והם לגיטימיים. למדתי כל כך הרבה על עצמי בשני המסעות שעברתי, ואולי יהיה גם מסע שלישי!
אנו מקווים שלמדתם מידע מועיל על מסע הפונדקאות.
אם יש לכם שאלות שתרצו לשאול לגבי מסע הפונדקאות של אלזה, אל תהססו לשלוח לנו מייל לכתובת: [email protected].
אם תרצו לשתף את סיפור הפונדקאות שלכם, ההורות המיועדת או תרומת הביציות שלכם, אל תהססו לפנות אלינו! נשמח לשמוע מכם.
מחפשים את הפונדקאית המתאימה עבורכם? כאן מתחילים.
